הליכה לקיסריה¶5/14

חָלַף תַּאֲרִיךְ הַתְּפוּגָה שֶׁלִּי וּבְמִסְדְּרוֹנוֹת אֲוִיר
אֲנִי מֵרִיחַ אֶת עַצְמִי עוֹצֵר
מִלִּים דְּבֵקוֹת לְעַלְוָתִי כְּמוֹ כֶּלֶב שֶׁמַּשְׁתִּין,
וּלְרֶגַע נִדְמֶה לִי שֶׁבַּסְּמִיכוּת חַסְרַת הָרֵיחַ הַזּוֹ הֵן יִתְקַיְּמוּ לְעוֹלָם וְאָז
הָדַף מַזֶּה אוֹתִי לַקִּיר בַּחֲבָטָה
וַאֲנִי עוֹמֵד וּמַבִּיט בַּצַּחֲנָה בְּשִׂמְלַת חוֹל
מְרֻטֶּשֶׁת, הַשְּׂעָרוֹת הַמְּדֻקָּרוֹת מִתְדַּלְדְּלוֹת,
שִׁבְרֵי הָאוֹתִיּוֹת, קוֹצֵיהֶן הַשְּׁבוּרִים,
מְעֻוָּת שֶׁלּא יִמָּנֶה לְעוֹלָם.